בציבור הרחב רווחת הסברה, שפעילות גופנית משפרת את איכות השינה, אך לפי מחקר חדש, לפעילות גופנית יש מעין אפקט פלצבו (תרופת דמה ללא השפעה פיזיולוגית שיש לה השפעה נפשית חיובית) עצם המחשבה שפעילות גופנית משפרת את השינה, אכן גורמת לנו לישון טוב יותר.

 במחקר שפורסם במאי בכתב העת "Medicine and Science in Sports and Exercise"  השתתפו 862 סטודנטים משווייץ. המשתתפים דיווחו כמה זמן הם מקדישים לאימונים. החוקרים גם ביקשו מהם לדרג את כושרם הגופני בסולם שבין 1 ל-10 ולהעריך את איכות השינה שלהם בסולם שבין 1 ל-8. התברר שאין התאמה בין ההשקעה של חלק מהסטודנטים בפעילות גופנית להערכתם בנוגע לכושרם הגופני. יותר מ-16% מהסטודנטים שהעריכו כי רמת הכושר הגופני שלהם נמוכה, נמנו דווקא על אלה הקדישו את הזמן הרב ביותר לאימונים. במלים אחרות, הם התאמנו יותר מרוב הסטודנטים, אבל הרגישו שלא עשו מספיק.

אותם סטודנטים התלוננו גם על בעיות שינה, אף על פי שמבחינה אובייקטיבית הם נהנו משינה באיכות טובה. החוקרים מצאו שאין כמעט התאמה בין היקף האימונים לאיכות השינה. ההשפעה העיקרית על איכות השינה הייתה נפשית: ככל שהמשתתפים האמינו יותר בכושרם הגופני, איכות השינה שלהם הייתה גבוהה יותר.

ד"ר מרקוס גרבר, ראש צוות החוקרים מהמכון למדעי הכושר הגופני והבריאות באוניברסיטת באזל, מסביר כי בכל הנוגע לקשר בין פעילות גופנית לשינה, יש חשיבות רבה יותר לגישה שנוקט כל אדם, מאשר לאימונים שהוא מבצע בפועל. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם ההנחה של גרבר ועמיתיו, שאימונים גופניים אינם תורמים בהכרח לאיכות השינה.

עם זאת, האמונה המקובלת בציבור היא, שאימון גופני משפר את איכות השינה. כך עולה ממחקרים בינלאומיים רחבי היקף שנעשו בעשור האחרון, שמשתתפיהם דיווחו כי ישנו טוב יותר בימים שבהם התאמנו.

לדברי גרבר "לפי ניתוח מדוקדק של התוצאות, הקשר בין פעילות גופנית לשינה רופף ביותר. רוב משתתפי המחקר אמרו שהם ישנים היטב בסופי שבוע בהם יש להם זמן להתאמן, אבל הם גם נמצאים בסביבה רגועה יותר – בלי בוסים, תאריכי יעד, ישיבות והחלטות גורליות".

ההמלצה המעשית ביותר שחוקרים יכולים לתת היא, להימנע מעיסוק יתר בשאלה אם התאמנתי מספיק ואיך השפיע האימון על השינה מפני שלפעמים הדאגה היא שגורמת נדודי השינה.

Print Friendly